גזר דין בתיק ת"פ 997-04-10

1.         הנאשמים ילידי 1990, הורשעו ביום 8.12.11 טרם כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, בעקבות הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בכך שבשעות הלילה המאוחרות שבין התאריך 28.3.10 לתאריך 29.3.10 ניסו  לגנוב שני רכבים, רכב אחד השייך למר עמרם אלבז והשני שייך לגברת הילה אודי. הנאשמים גרמו נזק רב לרכבים, לרכב הראשון ניפצו את החלון, עקרו את חובק ההגה התחתון וגרמו נזק למערכת ההתנעה שברכב בכך שחתכו את החוטים. לרכב השני עקרו את ההגה וגרמו נזק למערכת ההתנעה שברכב בכך שחתכו את החוטים. באותן הנסיבות פרצו הנאשמים לרכבו של מר זוהר בן ארי ועקרו מתוכו את מכשיר הרדיו דיסק, קרעו חוטים וגנבו מהרכב את מכשיר הרדיו דיסק וכן את מכשיר הטלפון הסלולרי הקבוע ברכב. כמו כן שהו הנאשמים בישראל שלא כדין וכן החזיקו באגרופנים.

2.         במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי יוכן תסקיר בעניינם של הנאשמים וכי הצדדים יטענו לעונש באופן חופשי מלבד לעניין רכיב הפיצוי שהוסכם כי הנאשמים יפצו כל אחד מהמתלוננים בסך של 1,000 ש"ח.

3.         בשל הקושי בהסדרת כניסתם לישראל ובתאום פגישתם של הנאשמים עם שירות המבחן הטיעונים לעונש נדחו שוב ושוב עד שלבסוף ביום 17.4.13 הוכנו התסקירים בעניינם של הנאשמים והצדדים טענו לעונש.

4.         מתסקיר בעניינו של נאשם 1 עולה כי הנאשם בן 22 רווק העומד להתחתן, מתגורר עם משפחתו בבית גאלה ועובד בחברת שמירה בבית לחם, נאשם 1 הוא הצעיר מבין ששת אחיו ובני משפחתו מנהלים אורח חיים נורמטיבי. עוד עולה מהתסקיר כי נאשם 1 השלים 10 שנות לימוד ועבד בעבודות מזדמנות. מהתסקיר עולה כי נאשם 1 מסר לקצינת המבחן כי המניע לביצוע העבירות הוא רצון בתשומת לב, גם אם שלילית, נוכח התנגדות הוריו לקשריו עם מי שהיא כיום ארוסתו. נאשם 1 אף מסר כי לאחר מעצרו קיבל ייחס דואג וחם יותר מצד בני משפחתו.

            קצינת המבחן ציינה כי נאשם 1 לקח אחריות חלקית בלבד לביצוע העבירות וטען כי רק נגע במכוניות.

            קצינת המבחן המליצה על עונש של מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננים.

5.         אשר לנאשם 2 מתסקיר שירות המבחן עולה כי נאשם 2 הוא בן 23 רווק העובד במאפיה ובמקביל לומד משפטים באוניברסיטת בית לחם וכן לומד את הוראת הנהיגה. קצינת המבחן התרשמה כי נאשם 2 בעל שאיפות לנהל אורח חיים נורמטיבי ומוכן להשקיע מאמצים למימוש שאיפותיו. בשל קשיים כלכלים בני משפחתו של נאשם 2 התקשו לשלם את שכר הלימוד שלו ודבר זה גרם למתח בינו לבין הוריו.

            בשל פרידת הוריו נאשם 2 חי מגיל צעיר בתחושה של חוסר יציבות וחוסר ביטחון וכתוצאה מכך הוא בעל קווי אישיות בלתי בשלים ובמצבי לחץ עלול לפעול באופן אימפולסיבי.

נאשם 2 הכחיש בפני קצינת המבחן את ביצוע העבירות וטען בפניה כי נכנס לישראל במטרה לחפש עבודה.

קצינת המבחן לא התרשמה מקיומם של דפוסי התנהגות עבריינים אצל נאשם 2, אולם מאחר שנאשם 2 תושב הרשות הפלשתינית קצינת המבחן לא באה בהמלצה טיפולית בעינינו.

6.         ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר של 30 חודשים וטענה ברוח תיקון 113 לחוק העונשין, כי מתחם העונש ההולם בגין העבירות שמיוחסות לנאשמים באישום הראשון ובאישום האחרון, הוא בין 12 חודשים מאסר ל 18 חודשי מאסר ובשל האישום האמצעי בין 4 חודשי מאסר לבין 8 חודשי מאסר.

            ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת העבירות, ריבוין, הפגיעה בתחושת הביטחון האישי של נפגעי העבירה, הפגיעה הכלכלית שהיא גורמה להם וכן הפגיעה הכלכלית לכלל המשתמשים ברכב, וכן את פוטנציאל המסוכנות בביצוע העבירות שעה שהנאשמים נכנסו לישראל שלא כדין ומצוידים באגרופנים.

            ב"כ המאשימה הדגישה את העדר לקיחת האחריות כפי שעולה מהתסקירים וכי בהיותם של הנאשמים תושבי הרשות הפלשתינאית לא ניתן להמיר את עונש המאסר בעבודות שירות וכן דרכי ענישה של של"צ או מבחן אינם רלוונטיים.

7.         ב"כ הנאשמים טען כי מאחר שמדובר בצעירים נורמטיביים אשר לפני שלוש שנים בפרץ עברייני אחד עברו את העבירות המיוחסות להם, יש להסתפק בימי מעצרם ולהסתפק בענישה מותנת, קנס גבוה ופיצוי.

ב"כ הנאשמים ציין כי חלוף הזמן לא נגרם בעטיים של הנאשמים, אשר התייצבו לכל הדיונים, אלא בשל שינוי המותב ובשל כך ששירות המבחן לא הכין תסקיר בעניינם.

            ב"כ הנאשם טען כי נאשם 1 עבר את העבירה בשל מחלוקת עם הוריו, שבעקבותיה עשו הנאשמים מעשי וונדליזם ברכבים אך לא ניסו להניעם. ב"כ הנאשמים הדגיש כי הנאשמים לא חוזרים בהם מהודאתם וכי דבריהם לא הובנו נכונה על ידי קצינות המבחן בשל קשיי שפה.

            ב"כ הנאשמים הפנה את בית המשפט לגזרי דין בהם הסתפק בית המשפט בעבירות דומות בענישה מותנת וקנס וביקש שבמקרה זה בו הפקידו הנאשמים 20,000 ש"ח יסתפק בית המשפט בענישה מסוג זה ולא ישיב את הנאשמים אל מאחורי סורג ובריח.

            ב"כ הנאשמים ביקש מבית המשפט להעדיף את הפן השיקומי שכן מדובר בצעירים שזו היא מעידתם היחידה בפלילים, שמאז האירוע עובדים, נאשם 1 עומד להינשא ונאשם 2  לומד משפטים ולכן שליחתם למאסר תחשוף אותם לאוכלוסייה עבריינית העלולה לדרדרם.

            אשר לאגרופן טען ב"כ הנאשמים כי מדובר בקישוט ולראיה הציג את תמונת האגרופן שנתפס על נאשם 2 שהיה מחובר בשרשרת.